לפעמים, התחושה הכי מבהילה לאם המניקה אחרי הלידה, היא לא הקושי הפיזי והטיפולי בתינוק, אלא מה שקורה בתוך נפשן. אימהות רבות מספרות שדווקא כשהן יושבות להניק או לשאוב בשקט, פתאום ובלי שום סיבה נראית לעין, מציף אותן גל של דפיקות לב, מועקה או עצבות עמוקה לא תמיד מוסברת.
בזמן שהסביבה מסתכלת מהצד ובודקת רק אם התינוק שבע וישן, האם נשארת לבד עם השאלה: "מה לא בסדר איתי?"
התשובה היא פשוטה, חד משמעית וחשוב שתשמעי אותה: הכל בסדר איתך, וזה ממש לא אשמתך. הגוף והנפש שלך פועלים כמערכת אחת שלמה. הצניחה ההורמונלית הדרמטית מיד אחרי הלידה, יחד עם השינויים הכימיים שמתרחשים במוח בכל פעם שהחלב מתחיל לזרום, משפיעים ישירות על מערכת העצבים ומשפיעים על מפלס החרדה ומצב הרוח.
במאמר זה נבין למה התחושות האלו הן פיזיולוגיות לחלוטין ונדע לנרמל אותן כחלק מתהליך הטיפול והריפוי בנפשה של האם המניקה.
מה קורה בגוף ברגע הלידה?
המעבר מהריון לאחרי לידה מלווה בצניחה ההורמונלית חדה ביותר. בתוך 48 שעות מהלידה, רמות האסטרוגן והפרוגסטרון (שהיו בשיאן במהלך ההריון) צונחות בכמעט 95%. צניחה זו משפיעה ישירות על המוליכים העצביים במוח, סרוטונין ודופמין, האחראים על ויסות מצב הרוח. השינוי הקיצוני הזה הוא הסיבה המרכזית לתופעת ה-Baby Blues (דכדוך לאחר לידה), ממנה סובלות כ-80% מהנשים בימים הראשונים. הדכדוך נפוץ מאוד בשבועיים הראשונים לאחר הלידה.
המנגנון ההורמונלי של ההנקה:
הנקה מנוהלת בעיקר על ידי שני הורמונים מרכזיים: פרולקטין (מייצר החלב) ואוקסיטוצין (האחראי על שחרור החלב).
אוקסיטוצין ("הורמון האהבה") – מופרש בזמן הנקה ומקדם תחושות של רוגע, חיבור, וקרבה. הוא נועד, מבחינה אבולוציונית, להפחית מתח ולעזור לאם להקשר לתינוקה ולתינוק להירגע.
פרולקטין – מעבר לתפקידו המכריע בייצור החלב, לפרולקטין יש השפעה מרגיעה ואף מטשטשת (מעין "סם הרגעה" טבעי), המסייעת לאם לישון טוב יותר במקטעי שינה קצרים.
מחקרים מראים כי הנקה מוצלחת ומספקת יכולה להוריד את הסיכון לדיכאון לאחר לידה בזכות ההפרשה המחזורית של ההורמונים הללו.
הנפש בהנקה
כאשר ההנקה מתנהלת בסביבה בטוחה, נינוחה וללא כאב, המוח משחרר בתכיפות אוקסיטוצין המפעיל את המערכת הפרא-סימפתטית, מערכת ההרגעה והמנוחה של הגוף. תהליך זה לא רק מזרים את החלב בקלות, אלא גם מוריד את לחץ הדם של האם, מאט את קצב ליבה ואף פועל כמאלחש כאב טבעי, מה שהופך את החוויה כולה לרגע של שלווה עמוקה והתעלות. מנגד, ברגע שהאם חווה סטרס, חרדה או כאב עז לדוגמא מפצעים, הגוף מזהה מצב מצוקה ומציף את זרם הדם בהורמוני דחק כמו אדרנלין וקורטיזול. הורמונים אלו מכווצים באופן מידי את כלי הדם בשד וחוסמים פיזית את יכולתו של האוקסיטוצין לפעול, מה שחוסם לחלוטין את רפלקס שחרור החלב. התוצאה הישירה של שיבוש זה היא סטזיס (עמדון) של חלב – הגורם לגודש וחסימות בצינוריות החלב בשד. ללא טיפול וניהול מיטבי של ההנקה יתפתחו תסמינים של דלקת בשד (מסטיטיס).
לאור הנאמר, הטיפול בקשיים בהנקה אינו יכול להתמקד רק ב"טכניקה" או בתנוחת האחיזה של התינוק. כדי לייצר חוויית הנקה טובה ובריאה, חובה להעניק מקום, מענה ותמיכה מקצועית ורגשית לאם, מתוך הבנה שהשקט שלה הוא הבסיס הפיזיולוגי והרגשי להזנת התינוק.
D-MER (Dysphoric Milk Ejection Reflex)
בהקשר הזה, חשוב להכיר גם את תופעת ה‑D‑MER שממחישה עד כמה הקשר בין הורמונים להנקה הוא עמוק. מדובר בתגובה פיזיולוגית שמתרחשת אצל חלק מהנשים בדיוק ברגע שבו החלב מתחיל לזרום, ונובעת מירידה רגעית וחדה בהורמון הדופמין. הירידה הזו יכולה ליצור גל קצר של דיספוריה – תחושות כמו עצב, חרדה או אי־שקט, למרות שאין בהכרח קושי רגשי מתמשך.
בבסיס התופעה עומד מנגנון טבעי: כדי שהגוף יצליח לייצר ולשחרר חלב, יש צורך בירידה רגעית בהורמון דופמין. אצל רוב הנשים הירידה הזו עוברת מבלי שהן מרגישות אותה בכלל, אבל אצל חלק מהנשים – מסיבה שאינה תלויה בהכרח במצב הנפשי – הגוף רגיש יותר לשינויים האלה.
ייתכן שהרגישות הזו קשורה ל: רמות בסיס שונות של דופמין, תגובתיות גבוהה יותר של מערכת העצבים והשפעות של עייפות, סטרס או שינויים הורמונליים נוספים לאחר לידה.
ההיכרות עם התופעה הזו חשובה במיוחד, כי היא מאפשרת להבין שלא כל חוויה רגשית בזמן הנקה היא ביטוי לדיכאון או לבעיה נפשית רחבה יותר, אלא לעיתים תגובה הורמונלית טבעית של הגוף, כחלק מהמורכבות של התקופה שלאחר הלידה.
לסיכום
הניסיון להפריד בין הגוף לנפש בתקופת משכב הלידה פשוט אינו עומד במבחן המציאות הפיזיולוגית. השינויים ההורמונליים הקיצוניים, מנגנון שחרור החלב הרגיש לסטרס ותופעות פיזיולוגיות כמו D-MER, כולם מוכיחים כי בריאותה הנפשית של האם היא חלק בלתי נפרד מהצלחת ההנקה. קשיים בהנקה אינם מסתכמים רק בטכניקה או באחיזה נכונה; הם דורשים מאיתנו להסתכל על האם כמכלול. כדי להעניק לתינוק את הטוב ביותר, עלינו קודם כל לשמור על המרחב הרגשי של האם, לתקף ולנרמל את תחושותיה ולהבטיח שהיא תקבל את התמיכה, השקט והליווי המקצועי שמגיעים לה.
אם את חווה קושי, דעי שאת לא לבד. מוזמנת לפנות אלי לייעוץ ותמיכה.